פסק-דין בתיק ת"א 8495-01-10

1.            תביעה לפיצוי על נזק גוף ,לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975(להלן:" החוק") שנגרם עקב נסיעה ברכב המעביד. המחלוקת שנותרה היא על הנזק, ולא על החבות, או הכיסוי הביטוחי. 

א. הרקע העובדתי והנתונים להקלת החישוב:

2.            התובע, יליד 14.3.1948  ניזוק בתאונת דרכים ביום  20.2.08   (להלן: " התאונה ").  אגב, תאריך לידה מדויק  צוין

    לראשונה בחקירתו הנגדית (ע' 13 ש12 לפרוטוקול )לפיכך, נחסך , לבסוף הצורך להיזקק  לחזקת  ס'  12     

    לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962 .

3.            ממקום התאונה, פונה באמבולנס לביה"ח שיבא, שבו איבחנו  שבר מרוסק במרפק ידו השמאלית.

  הוא אושפז עד ליום 2.3.08 ועבר נתוח שכלל  שחזור פתוח וקיבוע של מרפק  לפי מכתב השחרור הוא קיבל

   כ-8  שבועות חופשת מחלה.

4.            התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המ.ל.ל") שקבע  10% נכות צמיתה,  מיום

       22.4.09  קביעתו מחייבת לפי סעיף 6 ב לחוק.

5.            אין מחלוקת סביב  קיום הנכויות הזמניות הבאות, נוכח הכרת המ.ל.ל:

         א.ל-3 חודשים נכות שזיכתה בדמי פגיעה. ב. ל-10 חודשים מיום 21.5.08 עד יום 31.3.09 נקבעה נכות בת 100%. ג. ל21 יום נוספים מיום 1.4.09 ועד ליום 21.4.09 נקבעה נכות בת 50% (ראו בפרוטוקול ועדה לעררים, ובפירוט דרגות נכות בנספח 13 לתצהיר). ד. 10% נכות אורטופדית צמיתה מאז.

6.            התביעה הוגשה נגד מבטחת השימוש בפוליסת החובה.

7.             לנוחיות,יובאו  נתוני רקע להקלת החישוב:

         א. התובע יליד  14.3.1948.

         ב. גילו ביום התאונה ה"ה: (20.2.08) כ-59 ו-10 חודשים.

         ג. גילו כיום: כ- 64 שנים ו3 חודשים.

         ד. מאז התאונה, חלפו כ-4 שנים, וכ-5 חודשים , דהיינו, כ-53 חודשים .

ה. גיל הפרישה מעבודה כשכיר צפוי היה להיות ,אלמלא התאונה, 67 שנה. עד אליו נותרו  כשנתיים ותשעה חודשים. מקדם היוון הוא (במעוגל) כ-28.8678 (סביב גיל הפרישה היתה מחלוקת ונתייחס אליה בקצרה בהמשך).